אני מאי צור, בת 32 מתל אביב, קאוצרית ומחנכת. נעים מאוד :)

אנו חווים בשנים האחרונות חוסר יציבות ושחיקה עמוקה של החוסן בקרב בני הנוער.
אני רואה את תפקיד המחנכת כעוגן רגשי וקהילתי.
הילדים היום מגיעים עם עומסים שלא היו בדורות לפניהם: חרדה, בלבול, ריבוי גירויים וחוויות שמערערות תחושת ביטחון בסיסית.
בתוך המציאות הזו, הכיתה חייבת להפוך למרחב שבו אפשר לנשום. מרחב שבו יש יציבות, חום, הקשבה
ומבוגר שנמצא שם גם כשהעולם בחוץ רועד.

הגישה שלי מבוססת על קשר אנושי עמוק: לראות כל ילד מעבר להתנהגות, מעבר לציון, מעבר למעטפת שהוא מביא איתו. דווקא כשיש סדקים בחוסן, אני מאמינה שעלינו כמחנכים לייצר מרחבים שמחזקים: שיח רגשי, התנסות, גילוי חוזקות, תמיכה, התבוננות ולמידה דרך חוויה.
אני בונה סביבה שמאפשרת לבני הנוער לצמוח מתוך האמת שלהם, להבין פחד, להתמודד עם תסכול, לבנות חברות ולמצוא בתוכם כוח פנימי אמיתי.

אבל בתוך כל זה, הורים הם חלק מהסיפור לא פחות מבני הנוער.
אני מאמינה בשותפות מלאה עם ההורים מתוך הבנה שאנחנו מחנכים את אותם הילדים משני צדדי החיים שלהם.
שיתוף פעולה, שקיפות ואמון הדדי
מאפשרים לילד לחוות אחידות מסרים, תחושת יציבות והגעה משותפת לאותם ערכים.
כשמסר אחד נשמע בבית ומסר דומה נשמע בבית הספר, הילד מרגיש שלם, מוגן ובהיר יותר.

חשוב לי לשים לב לפרטים הקטנים: שיחה אקראית במסדרון, מבט בעיניים, שינוי קטן בהתנהגות, תחושה שמישהו איבד ניצוץ, חיוך שנעלם או להיפך, רגע קטן של ניצחון שאסור לפספס.
דווקא בתקופה שבה הכל מהיר, עמוס ומבלבל, תשומת הלב לפרטים הקטנים היא שמאפשרת לנו באמת לראות את בני ובנות הנוער.

אני מאמינה בקשר פתוח, זמין ומכיל עם ההורים. בהקשבה, בדיאלוג, בכבוד הדדי ובדרך משותפת.
אנחנו צוות אחד שמחזיק יחד את הילד באמצע וביחד אנחנו בונים לו קרקע יציבה, חוסן רגשי, תחושת ערך עצמי וביטחון שהוא לא לבד.

בסופו של דבר, בתוך המציאות המאתגרת של השנים האחרונות, האג’נדה החינוכית שלי פשוטה וברורה:

ליצור מרחב בטוח, רגשי וחינוכי עבור הילדים בשותפות עמוקה, מכבדת ואחראית עם ההורים.
לתת לתלמידים שורשים שמחזיקים וכנפיים שמרימות. לאפשר להם לגלות מחדש את הכוח שבפנים, ולהבין שגם בעולם סוער הם מסוגלים, הם חשובים, ויש להם על מי לסמוך.